למצוא טוב

למצוא טוב, על דתיים ודייטים/רונה מור
ידיעות אחרונות- ספרי חמד

"זה מתחיל בערך בגיל 19 וממשיך משם, רק אלוהים יודע לאן…מבית קפה למסעדה לספסל בגינה, אינספור מפגשים, הפתעות ומשברים, כשמעל הכול מרחפת תקווה אחת גדולה – למצוא טוב."

עשר שנים ניסיון בעולם הדייטים סיפקו לי חוויות רבות ולימדו אותי שהכל אפשרי.
למדתי להכיר את הפארקים השונים, הגינות העירוניות ומחירן של כוסות קפה.
למדתי להבין שישנן מוזרויות רבות בעולם ולרוב, יש להן שם של בחור… כמו אותו אחד שלא הפסיק לדבר על עצמו ולהלל את עצמו מבלי להתעניין בעלמת החן שמולו, האחר שבמשך פגישה שלמה השמיע קולות מוזרים שלא יביישו אף ביקור לילי בספארי, ההוא שהתעקש לטייל בגינה ביום חורף קר רק כדי לחסוך את עלות כוס הקפה ועוד רבים וטובים (?) אחרים.
גיליתי שהיותי בת המגזר מציב אתגרים בקרב חברי שאינם, כך שמרגע שגילו על קיומו של שליש גן עדן עשו ועושים מאמצים כבירים להכיר לי כל אשר כיפה על ראשו.

כך, כשקיבלתי את הספר הזה לידי ידעתי שהוא בדיוק בשבילי. אם יש ספר שמתאר חלק מחיי בצורה מדויקת ומעורר הזדהות אינסופית, זה הספר הזה.
בצורה משעשעת מלאת הומור ואירוניה מציגה מור חלק מחייה, חלק מחיי ולמעשה חלק מחייהם של כל בני ובנות המגזר בגיל המתאים. ההנחה שכנראה עומדת מאחורי הספר הזה היא שעדיף כמובן לצחוק מאשר לבכות על המצב.

הספר כולל סיטואציות מאוירות שכל מי שחווה דייטים מהמגזר על בשרו יכול להזדהות עימן. בהחלט יכולתי לזהות בין התמונות השונות כמה מהטיפוסים שהכרתי במהלך עשרת השנים האחרונות…למרות שאם נודה על האמת, את חלקם בהחלט הייתי מעדיפה לשכוח.

בעמוד הראשון של הספר מקדישה המחברת את הספר ל"שדכנים המאולתרים, למחפשים הבלתי נלאים ולאלה שכבר מצאו" אין ספק שכאשר תתנו את הספר לאחד מאלה תשמעו קולות צחוק עולים מעבר לדלת, מניסיון. יחד עם זאת, גם אם אתם סתם מכירים את המגזר ועקבתם אחרי "סרוגים" בטלויזיה, תוכלו להבין את ההומור.

מומלץ בחום כמתנה לשוכני הביצות שעדיין מחפשים או לאלה שהרגע התארסו.

ירח מלא במרס

ירח מלא במרס/ולריו מאסימו מנפרדי
מאיטלקית: מונה גודאר
כנרת זמורה ביתן
269 עמודים

באידוס של מרס, ה-15 למרס בשנת 44 לפני הספירה נרצח יוליוס קיסר.
ישנם מקורות וסיפורים רבים המתארים את האירועים שהובילו למותו, הספר הזה מנסה להציע עוד גרסה (בדיונית) שלהם.

הסיפור מתחיל ב-8 למרץ,  אחד ממקורביו של הקיסר, פובליוס סקסטוס, שר צבאו הנאמן, יוצא לבדוק את ריח הקונספרציה שבאויר ולגלות מי זומם לרצוח את הקיסר. אך במקביל יש מי שמנסה למנוע זאת ממנו. האירועים מוצגים בשני קווי עלילה מקבילים, מצד אחד קבוצת אנשים המנסה ליצור קנוניה שתביא לרציחתו של הקיסר ומנגד, אנשי שלומו של הקיסר המנסים להגן עליו

יש משהו שונה בספר שהסוף שלו ידוע מראש ורק הדרך אליו יכולה להפתיע. במותחן שכזה, אין צורך לחכות לדף האחרון כדי לדעת מי נרצח וכדי לרתק את הקורא על המחבר להתאמץ לאורך כל הדרך. מנפרדי עושה את זה לא רע ומאפשר לנו הקוראים לאורך כל הדרך לחוש את התקופה, את האוירה, את החברה ברומא ולהבין את כל הפוליטיקה המקיפה את דמותו השנויה במחלוקת של יוליוס קיסר. העובדה שמנפרדי הוא היסטוריון ניכרת היטב בתיאורים וברקע.

עם זאת, אני מודה שעם כל חיבתי למותחנים ולכאלה היסטוריים בפרט, היה לי קשה עם הספר הזה.
אולי הבעיה היא בריבוי הדמויות שרובן אינן מפותחות. חלקן בדיוניות וחלקן אמיתיות, חלקן ידועות יותר וחלקן ידועות פחות (שימו לב שבסוף הספר יש הסבר על כל דמות! באופן אישי התאכזבתי לגלות את זה רק בסוף הקריאה, אני מניחה שזה היה יכול לעזור לי בזמן הקריאה כשאיבדתי את עצמי בין הדמויות השונות).
יתכן שהבעיה היא גם בפרקים הקצרים שמתפרשים על יותר מידי מוקדים וזמנים.
התחושה שלי בקריאת הספר היתה שהוא מלא בהמון המון פרטים, הרבה יותר ממה שאני יכולה להכיל או רוצה להכיל בקריאת ספר סיפורת, ספר שכמות האנרגיה שאני רוצה להקדיש לו נמוכה מהאנרגיה המוקדשת לספר עיון.

ככה שאת הספר סיימתי בתחושה מעורבת. מצד אחד, נהניתי מהכתיבה ומהאוירה הרומית שהקיפה אותי. מצד שני, לא יכולתי לסיים את הספר בפעם אחת ונאלצתי לקרוא אותו בכמה חלקים עם הפסקות, כי פשוט היה לי עמוס מידי ומלא מידי בפרטים ובשמות.

חובבי איטליה, יוליוס קיסר וקונספירציות כנראה יתקשו לוותר על הספר הזה, אחרים וחובבי מותנים היסטוריים בפרט כנראה שיהנו, כל  עוד ידעו לאן הם מגיעים ויהיו מוכנים לריבוי הפרטים.

רקוויאם רוסי

רקוויאם רוסי / ויליאם ראיין
The Holy Thief – William Ryan
350 עמודים
תרגום – ניצה פלד
ידיעות ספרים

על רקע מוסקבה בשנת 1936 רוקם וילאם ראיין ספר מתח שמצליח לרתק את הקורא ולהעביר את רוח התקופה.

הימים הם ימי שלטונה של המפלגה הקומוניסטית וסטלין בראשה. ראשיתו של  גל הטיהורים הראשון בו חוסלו כל הקומוניסטים הבכירים במשפטי הראווה.  כל מעשה נבחן בשבע עיניים וכל אדם בין אם הוא חבר ובין אם הוא עובר אורח הוא מלשין פוטנציאלי שמילה שלו יכולה להביא את האחר לכלא.

קפטן קורולב, חוקר בכיר במליציה במוסקבה (המשטרה שמתעסקת בעניינים פליליים), מתבקש לחקור רצח של אישה צעירה אשר עונתה וגופתה נמצאה בכנסיה שנסגרה. כשמתגלה שזוהי גופתה של אזרחית אמריקאית, הנ.ק.ו.ד (כוחות ביטחון הפנים, ארגון מוקדם לק.ג.ב) נכנסים לפעולה וקורלב מתחיל לקבל הוראות גם מאנשי הארגון. כשמתגלות גופות נוספות והנ.ק.ו.ד תופסים יותר ויותר שליטה העסק מתחיל להסתבך עוד יותר וקורלב מוצא עצמו במלכוד המאיים על עקרונותיו ועל חייו.

הספר הזה הוא ספר נוסף בגל הספרים המתאר את החיים תחת שלטונו של סטלין ברוסיה ומשלב עלילת מתח במקביל. כמו ילד 44 והבגידה הספר הזה מצליח לתאר את התקופה ולהעביר את הרגשות והתחושות איתם מסתובבים הגיבורים. עם זאת, בספר זה מדובר בתקופה יותר מוקדמת מהתקופה אותה מתארים הספרים האחרים.

הכתיבה בספר זורמת ובין השורות ניתן למצוא מידי פעם הומור וקצת ציניות שהעלו לא פעם חיוך על פני. אמנם בשלב מסוים כבר ברור היה בספר מי הם הרעים ומי הם הטובים ולכאורה המתח נגמר, אך למרות זאת הספר הצליח לרתק אותי עד הסוף. ראוי לציין שעל אף שהספר מתאר גופות ואירועים לא נעימים אחרים, אין בו תיאורים גרפיים מידי, מה שהופך את הקריאה בו לנסבלת גם למי מהקוראים שאינו בעל קיבה חזקה.

אותי אישית הספר הצליח לרתק והיה לי קשה לעזוב את הספר בהפסקות שנכפו עלי. נראה לי שעצם העובדה שסיימתי אותו הבוקר ויצאתי לעבודה מאוחר יותר ממה שתכננתי, מעידה על משהו…

לסיכומו של דבר ממליצה בחום לחובבי ספרי המתח ולחובבי התקופה.

הרצח הראשון שלי

 הרצח הראשון שלי/לֵנָה לֵהטוֹלָיינן
מפינית: דנה שולגה-רז
254 עמודים
פן הוצאה לאור-ידיעות ספרים

כמו שאתם כבר יודעים יש בליבי מקום חם לספרים בהם הגיבורה הראשית שלהם היא אישה, בפרט כשמדובר בספרי מתח ובלשות. כמו כן, ספרים שמתארים מקומות רחוקים, תמיד משמחים אותי. לכן, שמחתי לקבל לידי את הספר הזה, גם ספר מתח, גם גיבורה אישה. וגם מתרחש בפינלד. מה צריך יותר מזה?

עשרה חברי מקהלה מבלים סוף שבוע בוילת נופש, בבוקר אחד מהם, צעיר יפה תואר, נמצא מת בים לאחר שגרזן פגע בראשו. הגרזן נמצא בשטח אבל ללא כל תביעות אצבעות.
מריבת אוהבים?  או שאולי יש מניעים אחרים?
הרוצח הוא מבין העשיריה? או אולי יש חשודים נוספים?
מאריה קאליו,  אישה צינית ושנונה, ממלאת מקום זמנית במחלק האלימות של אגף החקירות בפליליות במטה המשטרה בהלסינקי, נקראת לחקור את הרצח.
לאור העובדה שמפקדה חובב שתיה ועל אף היכרותה המעורפלת עם חברי ההמקהלה מעברה כסטודנטית, היא הופכת לאחראית על החקירה , חקירת הרצח הראשונה שלה.

קאליו היא דמות מעניינת של שוטרת. לא דמות השוטר החסין והחסון שיכול לעשות הכל, אלא דמות אנושית, בעלת חולשות ורגשות. קאליו, אשר מהווה האישה היחידה במחלקה ולמעשה משמשת על תקן עלה התאנה של המחלקה, מוצגת בספר כאישה החיה בעולם של גברים, כזו שתמיד צריכה לתת את התגובה "הנכונה", זו שלא תסמן אותה כאישה.  לטעמי, דמותה מאפשרת לקורא (ובעיקר כנראה לקוראת) את תחושת ההזדהות וההבנה.

זה לא ספר מתח שנקרא בעצירת נשימה, אך זה לא הופך אותו לפחות טוב. כל הנתונים מונחים מתחת לאף של הקורא והוא ,בדיוק כמו קאליו, נקרא לנסות לחבר את הרמזים ולגלות את הרוצח האמיתי, למרות שלא בהכרח הוא ירצה להכיר בו. מדובר במשימה שמצריכה חשיבה, אך מהנה. הקריאה בספר זרמה לי במהירות רבה, ולפני שהספקתי אפילו להגיד שאני לקראת הסוף, כבר סיימתי איתו.

ממליצה בחום לחובבי ספרי המתח והבלשים. אין ספק שאני הולכת לחפש ספרים נוספים של החוקרת קאליו.

אקסלרנדו

אקסלרנדו/צ'רלס סטרוס
ACCELERANDO/CHARLES STROSS
תרגום:אהוד מימון
460 עמודים
הוצאת יניב

המאה ה-21 כבר כאן וסטרוס מתאר עולם מדהים בו הטכנולוגיה היא ברמה שלא הכרנו, הפיזיקה מתקדמת, מערכת המשפט נמצאת כמה שלבים קדימה והכלכלה גם היא שונה מזו הקיימת כיום. בעולם הזה בו לכל אחד יש כונן זיכרון אישי בהישג יד וכוחות המחשב העצומים מאפשרים דברים שאנו מדמיינים רק בחלומותינו הורודים ביותר, חיים להם שלושת דורות בני משפחת מקס.

הספר כולל תשעה פרקים/סיפורים המובילים אותנו לאורך המאה ה-21 על התקדמויותיה הטכנולוגיות וחושף אותנו לחייה של משפחה אחת, קצת מוזרה, אך מלאת תהפוכות.
שלושת הפרקים הראשונים מתמקדים במנפרד מקס, אבי המשפחה, יזם העוסק בטכנולוגיה להעצמת תבונה שמוחו מחולק בין סביבתו הפיזית והאינטרנט, ממציא אשר דוגל בעולם פתוח בו הקניין הרוחני פתוח לכולם.
שלושת הפרקים הבאים עוסקים באמבר, ביתו של מנפרד, אשר נאבקת באמא השתלטנית, גרושתו של מנפרד, על מנת לזכות בעצמאות ולצורך כך אף מקימה לה אימפריה משל עצמה.
שלושת הפרקים האחורנים עוסקים בסרחאן, בנה של אמבר שמנסה להתרגל לעולם בו להיות רק אנושי זה פשוט לא מספיק.

זהו ספר בו מתרחשים אירועים ללא הרף והקריאה בו מורכבת הן בשל האירועים, הן בשל הצורך להבין מה באמת קורה באירועים הללו והן בשל השפה. היו רגעים במהלך הקריאה בהם היה נראה לי שכדי להבין מה באמת הסופר רוצה צריך לדעת מחשבים, פיזיקה, הנדסה ורצוי גם קצת משפטים וכלכלה, כמובן שרקע באיסלאם גם הוא בכלל לא יזיק. סטרוס משתמש בשלל מושגים מכל התחומים ואפילו לי, עם כל הידע הרבתחומי בשלל הנושאים הללו, זה היה קצת יותר מידי. יחד עם זאת, ראוי לציין שכנראה אני לא היחידה שמצאה את השפה מורכבת כי חיפוש זריז באינטרנט הוביל אותי למילון מונחים שלם…

הספר הזה הוא מסוג הספרים שיצאתי מהם קצת מבולבלת בלי יכולת להגיד מה דעתי באמת על הספר. מצד אחד, במהלך הקריאה הרגשתי שיש משהו בספר הזה, הושקע בו מאמץ ויש לו פוטנציאל, מצד שני, לא באמת הצלחתי ליהנות ממנו כמו שרציתי. סיימתי את הספר עם תחושת החמצה על כך שלא הצלחתי להתחבר לספר. אני חושבת שהוא יעבור למדף הקריאה השניה, יש לי תחושה שמגיעה לו הזדמנות שניה ביום מן הימים, בתקופה אחרת.

חובבי מדע בדיוני בעלי סבלנות וידע רב תחומי כנראה ימצאו עניין בספר. אם אתם קצת פחות גיקים, יש לי תחושה שקצת פחות תתחברו.

משחק הסודות

משחק הסודות/דון טריפ
מאנגלית: שרון פרמינגר
300 עמודים
ידיעות אחרונות ספרי חמד

ניו אינגלנד, ארה"ב. מול משחק שבץ נא יושבות שתי נשים זקנות וכותבות מילים, מילים שמאחוריהן יש סיפור חיים.

סיפור החיים הזה הוא סיפור אהבה מורכב המתרחש בין שתי משפחות לאורך כמה דורות. יש בסיפור הזה בגידה, יש בו רצח ויש בו אהבה.

בשנת 1957, לוס, אביה של ג'ין, נעלם באופן מסתורי. השמועות מדברות על רצח ע"י בעלה של המאהבת שלו, עדה.
כמעט 50 שנה מאוחר יותר,  בשנת 2004, ג'ין עדיין מנסה לגלות מה ארע לאביה בעוד בתה, מארן, מנהלת מערכת יחסים עם בנה של המאהבת של אביה. השיחות השבועיות בין עדה וג'ין מול משחק השבץ נא  והתאמת המילים מסירים אט אט את המסתורין סביב העלמותו של לוס.

הספר נע כל הזמן בין התקופות והאירועים מוצגים דרך עיניהן של הדמויות השונות. למרות ההבטחות על גבי הכריכה האחורית לשילוב של "מתח, מסתורין וספרות יפה", הסיפור הזה פשוט לא מעניין. הדמויות הרבות והאירועים הטראגיים השזורים בסיפור לא מצליחים להרים אותו וליצור עניין. הסודות שם, אבל לא באמת נוצר החשק לגלות אותם….

מילה טובה שצריכה להאמר היא בנוגע לתרגום. נראה לי שזו משימה לא פשוטה לתרגם ספר שעוסק במשחק מילים ולהצליח לשור על המשמעויות. מקריאת הספר, התחושה שלי היא ששרון פרמינגר עשתה יופי של עבודה.

ציפיתי לסודות ולדמויות מעניינות, אך זה לא קרה. למעט דמותה של מארן שעוררה סקרנות מסוימת, אך דמות לא באמת עזרה לי להיסחף אל תוך הספר.
מומלץ לבעלי הסבלנות ולחובבי השבץ נא….

יקירתי רציתי לספר לך

יקירתי רציתי לספר לך/לואיזה יאנג
מאנגלית – הדסה הנדלר
383 עמודים
ידיעות אחרונות ספרי חמד

לונדון 1907, יום יפה של שלג צח, שני ילדים, ריילי פיורפוי ונדין וויבני, נפגשים בפארק.
ריילי מוצא את עצמו בתוך הקרח לאחר שבן דודה של נדין זורק לעברו כדור שלג. הטבילה בקרח משנה את חייו של ריילי ומובילה אותו להיכרות עם משפחתה של נדין ועם אנשים נוספים בני המעמד הגבוה. המפגש הזה מוליד סיפור אהבה בין שני הילדים שהופכים להיות שני בוגרים. סיפור בו האהבה כמעט מגשרת על כל הפערים.

השנים חולפות ושני הילדים הופכים לבוגרים. במלחמת העולם הראשונה שניהם מוצאים את עצמם במקומות שונים. האחד מוצא את עצמו בשדה הקרב והאחרת מוצאת את עצמה משמשת כאחות רחמניה המטפלת בחיילים הפצועים ומדמיינת שכל אחד מהם הוא אהובה.

על רקע מלחמת העולם הראשונה מתארת המחברת את חייהם של החיילים הבריטים המשתתפים במלחמה, חבריהם שנשארו בבית ובני משפחתם.
היא מיטיבה לתאר את הרגשות, המחשבות הדילמות העומדות בפני הגיבורים הנמצאים בתקופה של מלחמה כמו גם לאחר מכן בתקופה של שיקום. התיאורים כה חזקים עד שישנם רגעים בהם הקורא יכול לחוש שהוא ממש נמצא ליד גיבורי הספר ומריח את ריח הדם והמלחמה מקרוב.

כשקוראים את שם הספר, אפשר אולי לנחש כי מדובר ברומן רומנטי, אך לא כך הדבר. למעשה, המילים "יקירתי רציתי לספר לך" הן המילים הפותחות את המברק הרשמי ששלחו הפצועים הבריטים במלחמת העולם הראשונה ליקיריהם בעורף. מדובר בספר שמצליח לגעת הרבה מעבר לרומן רומנטי ומתייחס לשלל נושאים עמוקים יותר, ביניהם פערי מעמדות בחברה, מקומן של הנשים בחברה בזמן המלחמה ואחריה, והתמודדותה של אנגליה עם המלחמה.

ספר נוגע ללב בו על רקע סיפור האהבה מתוארת למעשה התמודדותם של האנשים הפשוטים עם המלחמה. ממליצה בחום.

שינה

שינה/הרוקי מורקמי
מאנגלית: רינה וגדעון ברוך
69 עמודים
איורים: קאת מנשיק
זמורה ביתן מוציאים לאור

"כבר שבעה עשר ימים רצוף אני לא ישנה. וזה לא אינסומניה"
ככה מתחיל מורקמי את ספרו המיוחד הזה ומעלה בקוראים את השאלה איזו הפתעה הוא מכין לנו הפעם, איזה שילוב בין ריאליזם לסוריאליזם יתגלה בין השורות.

גיבורת הספר היא אישה כבת שלושים, נשואה ואם לילד. יום בהיר אחד, או אולי יותר נכון להגיד, לילה אחד, היא מגלה כי לא קיים בה הצורך לישון.
יחד עם חוסר הצורך לישון היא מגלה שהיא יותר חיונית, יותר נמרצת ויש לה פתאום עוד כמה שעות ביממה שהיא יכולה להקדיש לעצמה. היא מגלה שהלילה הוא זמן מצוין לקריאת ספרים, ומוצאת בעצמה ריכוז שכבר לא חוותה שנים. כך, כשבלילה חשוך ושקט וכולם ישנים היא מוצאת את עצמה משוטטת במכוניתה או קוראת את אנה קרנינה יחד עם כוס ברנדי ושוקולד טוב.

מדובר בספר קצר עד מאוד, נובלה הכתובה בצורה מינימלסיטית, אשר אין בה כמעט התרחשויות אך למרות זאת מורקמי מצליח להשאיר את הקורא מרותק למילים. עד כדי כך שבסוף הספר, הקורא ימצא את עצמו מוטרד וחסר אונים.
המהדורה של הספר מלווה באיורים מקסימים בשחור לבן אשר תורמים לאוירה האפילה משהו והמטרידה של הספר הזה. הקורא אשר יעיין בתמונות תוך כדי קריאה לא ישכח את הקשר בין לילה לשינה…

"כשהכול מסביב חשוך, אין מה לעשות אלא להמתין עד שהעיניים יתרגלו לאפלה."

בעיתוי מעניין התחלתי לקרוא את הספר הזה בשבוע של חוסר שינה, עוד אחד מהשבועות האלה שהייתי שמחה לו היתה לי את היכולת הזו להיות ערה בלי צורך לישון ומבלי למצוא את עצמי כועסת על עצמי למחרת היום למה לא ישנתי בלילה. כך מצאתי עצמי קוראת את העמודים הראשונים של הספר ומזדהה עם הגיבורה וגם קצת מקנאת בה. בהמשך כאשר שהבנתי שהיא יכולה לנצל את הלילה לקריאת ספרים, כמובן שהתחלתי לקנא בה יותר…

למרות התחושה המטרידה שחוויתי בעת קריאת הספר, יש לי תחושה שהוא יגיע אצלי לקריאה שניה ביום מן הימים, יש בו משהו שגורם לך לרצות עוד.
לסיכומו של דבר, ספר שמומלץ בחום לכל חובבי מורקמי.

העזרה

העזרה/קתרין סטוקט
The Help/Kathryn Stockett
מאנגלית: נורית לוינסון
477 עמודים
מודן הוצאה לאור

על רקע שנות ה-60 ומאבק השחורים מספרת סטוקס את סיפורן של שלוש נשים החיות בג'קסון, מיסיסיפי. שלוש נשים חזקות מתארות בשלוש קולות את חייהן באותה התקופה.

סקיטר, האישה הלבנה, בשנות העשרים לחייה, הרווקה היחידה מבין חברותיה, החוזרת לבית הוריה לאחר לימודיה כשבאמתחתה חלום אחד גדול, להיות סופרת.
אייבלין, העוזרת השחורה המתאוששת ממות בנה, מגדלת לאורך השנים ילדים של לבנים, בעלת חוכמת החיים והמילים הנכונות בכל מצב.
מיני, העוזרת השחורה, הטבחית המוכשרת, בעלת הפה הגדול שתמיד מעמיד אותה בסכנה, נשואה לבעל אלים ומגדלת חמישה ילדים.

חייהן של העוזרות העובדות בבתי הלבנים באותה העת לא פשוטים. על אף שהן חלק בלתי נפרד מחיי היומיום באותם הבתים מנקות מבשלות ומגדלות את ילדיהם של הלבנים, הן חוות השפלה מתמדת אותה הן מקבלות בכניעות, מבלי להוציא מילה.
סקיטר הצעירה, שמודעת למצב הזה ולא לגמרי משלימה איתו, מחליטה לכתוב ספר שיציג את חייהן של אותן נשים שחורות. אחרי הרבה מאמצים ושכנועים היא מצליחה לרתום את אייבלין ומיני למשימה וביחד איתן חלקים גדולים מהקהילה.

זו לא פעם ראשונה שאני קוראת ספר על התקופה הזו ועל המאבקים והקשיים איתם נאלצו להתמודד השחורים בארצות הברית. הספר לא מחדש הרבה ואולי אפילו מרכך את התמונה לעומת ספרים רבים אחרים, אך הוא מתאר ברגישות ובעניין את נקודת מבטן של נשים משני צידי המתרס. הספר הוא לא מיקשה אחידה. כצפוי מספר בעל קרוב ל-500 עמודים יש בו חלקים טובים יותר וחלקים טובים פחות חלקים מעציבים, חלקים מרגשים, חלקים שמצליחים לעלות חיוך על השפתיים וגם חלקים סתמיים שלעיתים דומים לסוג של טלנובלה.

זהו ספר מורכב, כזה שגורם לקורא לחשוב אחרי שהוא מסיים אותו. את הספר קראתי במשך כמה ימים. מצד אחד היה לי קשה להניח אותו מהיד כי לטעמי סטוקס עשתה פה עבודה טובה והצליחה לגרום לקורא להיות מרותק ולעקוב אחרי הדמויות. מצד שני, היו רגעים שרציתי לזרוק אותו מעלי ולקחת קצת אויר. יש משהו מטריד וקצת חונק בקריאה על מצבן של הנשים השחורות באותה תקופה, בין אם זה על עצם מצבן כשחורות ובין אם זה על עצם מצבן כנשים בכלל.

יש ספרים שמיד בפעם הראשונה בה אני שומעת עליהם הם נכנסים לרשימת הקריאה השלי. הספר הזה היה בינהם ואין ספק  שבצדק. מומלץ מאוד למי שאוהב לקרוא על נשים ממקומות אחרים ובכלל, זהו ספר מרתק וסוחף שקשה להניח מהידיים.

עוד על הספר ואת הכריכה האחורית ניתן למצוא באתר ספרים של מועדון קריאה.

מבול של סודות

מבול של סודות/ג'ון לסקואה
A Plague of Secrets/John Lescroart
מאנגלית: קטיה בנוביץ
399 עמודים
זמורה ביתן מוציאים לאור

דיזמס הרדי, הסנגור המופלא המוכר לנו מספריו הקודמים של לסקואה הינו הגיבור המרכזי גם של הספר הזה. הפעם הכל מתחיל כשמנהל בית קפה שכונתי ופופולרי בסן פרנסיסקו נורה למוות אך המריחואנה שבתיקו נשארת ברחוב לצד תרמילי הכדורים.
הרדי נקרא לעזרתה של בעלת העסק התמימה שחושבת שלא יזיק עורך דין בתמונה; תמונה שנראית בשלב זה פשוטה למדי.אך לא עובר זמן רב ומתבצע רצח נוסף המעמיד את בעלת העסק בצרות ואת הרדי במרכזה של פרשיה המסעירה את הזירה הפוליטית של סן פרננסיסקו ומעלה אל פני השטח שלל סודות מן העבר.

לסקואה לא מוותר על הדמויות המוכרות לקוראים הנאמנים של הסדרה. דמותו של המפקח אייב גליצקי , הדמות שתמיד שם , לא נעדרת אף היא מהספר. דמותו של גליצקי מופיעה לא אחת  לאורך העלילה כך שלקוראים הותיקים נוצר גוון נוסף של עניין. הפעם אנו מכירים עוד פן בדמותו של גליצקי,  האב הדואג. בשל קשיי תפקודו של גליצקי עקב פציעת בנו בתאונה, מתברר כי פיקוחו לקה בחסר והבלשים הממונים על החקירה ונתונים למרותו הפכו לבובות על חוט המשרתות את בעלי העניין בתיק שבחקירתם.

הספר רווי בתיאורי דיונים בבית המשפט ו"סודות" של מאחורי הקלעים. כך שקשה שלא לדמיין שמדובר בפרק של סדרות הטלויזיה"הפרקליטים" או "חוק וסדר". לשמחתי, כמו הספרים הקודמים בסידרת "דיזמס הרדי" של לסקואה גם הספר הזה נותן את המענה הראוי לחובבי המתח המשפטי ומאפשר לקורא להכיר את הצדדים הלא מוכרים של מערכת המשפט בארה"ב.

על אף שהספר מרתק וקשה להניח אותו מהיד עד לסופו המפתיע, לא הייתי מכתרה אותו כספר הטוב ביותר כיוון שבמבט לאחור נראה לי שלסקואה לא סגר את כל הקצוות ונשארו כמה שאלות חסרות מענה.

לסיכומו של דבר, לחובבי המתח המשפטי ההנאה מובטחת. אם מתוכננת לכם טיסה בקרוב זה בהחלט אחד הספרים שיכולים לעזור לכם להעביר כמה שעות.