שינה
24 בספטמבר 2011 תגובה אחת
.jpg "שינה")
שינה/הרוקי מורקמי
מאנגלית: רינה וגדעון ברוך
69 עמודים
איורים: קאת מנשיק
זמורה ביתן מוציאים לאור
"כבר שבעה עשר ימים רצוף אני לא ישנה. וזה לא אינסומניה"
ככה מתחיל מורקמי את ספרו המיוחד הזה ומעלה בקוראים את השאלה איזו הפתעה הוא מכין לנו הפעם, איזה שילוב בין ריאליזם לסוריאליזם יתגלה בין השורות.
גיבורת הספר היא אישה כבת שלושים, נשואה ואם לילד. יום בהיר אחד, או אולי יותר נכון להגיד, לילה אחד, היא מגלה כי לא קיים בה הצורך לישון.
יחד עם חוסר הצורך לישון היא מגלה שהיא יותר חיונית, יותר נמרצת ויש לה פתאום עוד כמה שעות ביממה שהיא יכולה להקדיש לעצמה. היא מגלה שהלילה הוא זמן מצוין לקריאת ספרים, ומוצאת בעצמה ריכוז שכבר לא חוותה שנים. כך, כשבלילה חשוך ושקט וכולם ישנים היא מוצאת את עצמה משוטטת במכוניתה או קוראת את אנה קרנינה יחד עם כוס ברנדי ושוקולד טוב.
מדובר בספר קצר עד מאוד, נובלה הכתובה בצורה מינימלסיטית, אשר אין בה כמעט התרחשויות אך למרות זאת מורקמי מצליח להשאיר את הקורא מרותק למילים. עד כדי כך שבסוף הספר, הקורא ימצא את עצמו מוטרד וחסר אונים.
המהדורה של הספר מלווה באיורים מקסימים בשחור לבן אשר תורמים לאוירה האפילה משהו והמטרידה של הספר הזה. הקורא אשר יעיין בתמונות תוך כדי קריאה לא ישכח את הקשר בין לילה לשינה…
"כשהכול מסביב חשוך, אין מה לעשות אלא להמתין עד שהעיניים יתרגלו לאפלה."
בעיתוי מעניין התחלתי לקרוא את הספר הזה בשבוע של חוסר שינה, עוד אחד מהשבועות האלה שהייתי שמחה לו היתה לי את היכולת הזו להיות ערה בלי צורך לישון ומבלי למצוא את עצמי כועסת על עצמי למחרת היום למה לא ישנתי בלילה. כך מצאתי עצמי קוראת את העמודים הראשונים של הספר ומזדהה עם הגיבורה וגם קצת מקנאת בה. בהמשך כאשר שהבנתי שהיא יכולה לנצל את הלילה לקריאת ספרים, כמובן שהתחלתי לקנא בה יותר…
למרות התחושה המטרידה שחוויתי בעת קריאת הספר, יש לי תחושה שהוא יגיע אצלי לקריאה שניה ביום מן הימים, יש בו משהו שגורם לך לרצות עוד.
לסיכומו של דבר, ספר שמומלץ בחום לכל חובבי מורקמי.
תודה על ההמלצה, רונית.
אני מיציתי את העניין במורקמי וסיפוריו ההזויים. אז כנראה שההמלצה לא מכוונת אלי :-)
בוקר טוב, שבוע טוב, ושנה טובה ומוצלחת לך
{}