גבעות הטיגריס

גבעות הטיגריס/ סריטה מנדנה
מאנגלית: יעל ענבר
518 עמודים
ידיעות אחרונות ספרי חמד

טלנובלות מעולם לא היו כוס התה שלי. מעולם לא הצלחתי למצוא את עצמי עוקבת באדיקות אחרי אחת מהטלנובלות הפופולריות ששודרו בטלויזיה. עודף הדרמה חסר התכלית שחוזר על עצמו פעם אחר פעם פשוט לא מצליח לרתק אותי.
עם זאת, כשהטלנובלה מגיעה ארוזה בספר, אני הרבה יותר סלחנית ופעמים רבות מוצאת את עצמי לא רק קוראת אלא אפילו נהנית. (אולי מפני שזה פשוט נגמר הרבה יותר מהר מאשר כמה מאות פרקים בטלויזיה?)

לטעמי,"גבעות הטיגריס" הוא סוג של טלנובלה. טלנובלה העוקבת אחרי משפחה אחת בדרום הודו לאורך 58 שנים, מערב לידתה של דווי, אם המשפחה, דרך נישואיה, הולדת ילדיה, נישואיהם ועד לערב עצמאותה של הודו.
יש בסיפור את כל המרכיבים האופיינים לטלנובלה: אהבה,  תככים, בגידות, ילדים, אכזבות, התאבדות, מלחמה, קצת אלימות והרבה דרמה. כל כך הרבה דרמה עד שנראה לפעמים שהמטרה היחידה של הספר היא לגרום לקורא להזיל דמעה. כמובן שכל כך הרבה דרמה גורמת לכך שאמינות הסיפור נפגמת. לטעמי, הרקע ההיסטורי שמופיע בחטף וכדרך אגב, לא מוסיף גם הוא את הנופך ההיסטורי שנראה היה שהמחברת רצתה להוסיף לסיפור.

עם זאת, לא מדובר בספר רע. התיאורים בספר מרתקים ועושים חשק לטיול רק כדי לראות את הכל מקרוב. לטייל בין ההרים, להריח את הפרחים, לפגוש את בעלי החיים ולראות את הבקתות והאחוזות. הספר ברובו כתוב היטב, וקל היה לי בסופו של דבר למצוא את עצמי נסחפת בין התיאורים אל תוך העלילה. אני חושבת שברגע שהשלמתי עם כך שמדובר בטלנובלה, היה לי קל יותר לקבל את המהלכים הצפוים ואת עודף הדרמה. כנראה שגם אצלי קיים לפעמים יצר המציצנות שמחכה לקרוא על האסון הבא…

לסיכומו של דבר, הספר מומלץ לחובבי הטלנובלות (ואולי גם הסרטים ההודים? לא באמת ראיתי כאלה…) ולאלה שמוכנים להתמודד עם טלנובלות.
חובבי הרומנים ההיסטורים וכן האוהבים לקרוא ספרים על מקומות רחוקים  (כמוני) יוכלו להנות מהספר, אך לטעמי, הם כנראה ישאבו הנאה רבה יותר מספרים אחרים שמספקים את הסחורה בצורה טובה הרבה יותר.