הרצח הראשון שלי

 הרצח הראשון שלי/לֵנָה לֵהטוֹלָיינן
מפינית: דנה שולגה-רז
254 עמודים
פן הוצאה לאור-ידיעות ספרים

כמו שאתם כבר יודעים יש בליבי מקום חם לספרים בהם הגיבורה הראשית שלהם היא אישה, בפרט כשמדובר בספרי מתח ובלשות. כמו כן, ספרים שמתארים מקומות רחוקים, תמיד משמחים אותי. לכן, שמחתי לקבל לידי את הספר הזה, גם ספר מתח, גם גיבורה אישה. וגם מתרחש בפינלד. מה צריך יותר מזה?

עשרה חברי מקהלה מבלים סוף שבוע בוילת נופש, בבוקר אחד מהם, צעיר יפה תואר, נמצא מת בים לאחר שגרזן פגע בראשו. הגרזן נמצא בשטח אבל ללא כל תביעות אצבעות.
מריבת אוהבים?  או שאולי יש מניעים אחרים?
הרוצח הוא מבין העשיריה? או אולי יש חשודים נוספים?
מאריה קאליו,  אישה צינית ושנונה, ממלאת מקום זמנית במחלק האלימות של אגף החקירות בפליליות במטה המשטרה בהלסינקי, נקראת לחקור את הרצח.
לאור העובדה שמפקדה חובב שתיה ועל אף היכרותה המעורפלת עם חברי ההמקהלה מעברה כסטודנטית, היא הופכת לאחראית על החקירה , חקירת הרצח הראשונה שלה.

קאליו היא דמות מעניינת של שוטרת. לא דמות השוטר החסין והחסון שיכול לעשות הכל, אלא דמות אנושית, בעלת חולשות ורגשות. קאליו, אשר מהווה האישה היחידה במחלקה ולמעשה משמשת על תקן עלה התאנה של המחלקה, מוצגת בספר כאישה החיה בעולם של גברים, כזו שתמיד צריכה לתת את התגובה "הנכונה", זו שלא תסמן אותה כאישה.  לטעמי, דמותה מאפשרת לקורא (ובעיקר כנראה לקוראת) את תחושת ההזדהות וההבנה.

זה לא ספר מתח שנקרא בעצירת נשימה, אך זה לא הופך אותו לפחות טוב. כל הנתונים מונחים מתחת לאף של הקורא והוא ,בדיוק כמו קאליו, נקרא לנסות לחבר את הרמזים ולגלות את הרוצח האמיתי, למרות שלא בהכרח הוא ירצה להכיר בו. מדובר במשימה שמצריכה חשיבה, אך מהנה. הקריאה בספר זרמה לי במהירות רבה, ולפני שהספקתי אפילו להגיד שאני לקראת הסוף, כבר סיימתי איתו.

ממליצה בחום לחובבי ספרי המתח והבלשים. אין ספק שאני הולכת לחפש ספרים נוספים של החוקרת קאליו.

אקסלרנדו

אקסלרנדו/צ'רלס סטרוס
ACCELERANDO/CHARLES STROSS
תרגום:אהוד מימון
460 עמודים
הוצאת יניב

המאה ה-21 כבר כאן וסטרוס מתאר עולם מדהים בו הטכנולוגיה היא ברמה שלא הכרנו, הפיזיקה מתקדמת, מערכת המשפט נמצאת כמה שלבים קדימה והכלכלה גם היא שונה מזו הקיימת כיום. בעולם הזה בו לכל אחד יש כונן זיכרון אישי בהישג יד וכוחות המחשב העצומים מאפשרים דברים שאנו מדמיינים רק בחלומותינו הורודים ביותר, חיים להם שלושת דורות בני משפחת מקס.

הספר כולל תשעה פרקים/סיפורים המובילים אותנו לאורך המאה ה-21 על התקדמויותיה הטכנולוגיות וחושף אותנו לחייה של משפחה אחת, קצת מוזרה, אך מלאת תהפוכות.
שלושת הפרקים הראשונים מתמקדים במנפרד מקס, אבי המשפחה, יזם העוסק בטכנולוגיה להעצמת תבונה שמוחו מחולק בין סביבתו הפיזית והאינטרנט, ממציא אשר דוגל בעולם פתוח בו הקניין הרוחני פתוח לכולם.
שלושת הפרקים הבאים עוסקים באמבר, ביתו של מנפרד, אשר נאבקת באמא השתלטנית, גרושתו של מנפרד, על מנת לזכות בעצמאות ולצורך כך אף מקימה לה אימפריה משל עצמה.
שלושת הפרקים האחורנים עוסקים בסרחאן, בנה של אמבר שמנסה להתרגל לעולם בו להיות רק אנושי זה פשוט לא מספיק.

זהו ספר בו מתרחשים אירועים ללא הרף והקריאה בו מורכבת הן בשל האירועים, הן בשל הצורך להבין מה באמת קורה באירועים הללו והן בשל השפה. היו רגעים במהלך הקריאה בהם היה נראה לי שכדי להבין מה באמת הסופר רוצה צריך לדעת מחשבים, פיזיקה, הנדסה ורצוי גם קצת משפטים וכלכלה, כמובן שרקע באיסלאם גם הוא בכלל לא יזיק. סטרוס משתמש בשלל מושגים מכל התחומים ואפילו לי, עם כל הידע הרבתחומי בשלל הנושאים הללו, זה היה קצת יותר מידי. יחד עם זאת, ראוי לציין שכנראה אני לא היחידה שמצאה את השפה מורכבת כי חיפוש זריז באינטרנט הוביל אותי למילון מונחים שלם…

הספר הזה הוא מסוג הספרים שיצאתי מהם קצת מבולבלת בלי יכולת להגיד מה דעתי באמת על הספר. מצד אחד, במהלך הקריאה הרגשתי שיש משהו בספר הזה, הושקע בו מאמץ ויש לו פוטנציאל, מצד שני, לא באמת הצלחתי ליהנות ממנו כמו שרציתי. סיימתי את הספר עם תחושת החמצה על כך שלא הצלחתי להתחבר לספר. אני חושבת שהוא יעבור למדף הקריאה השניה, יש לי תחושה שמגיעה לו הזדמנות שניה ביום מן הימים, בתקופה אחרת.

חובבי מדע בדיוני בעלי סבלנות וידע רב תחומי כנראה ימצאו עניין בספר. אם אתם קצת פחות גיקים, יש לי תחושה שקצת פחות תתחברו.

משחק הסודות

משחק הסודות/דון טריפ
מאנגלית: שרון פרמינגר
300 עמודים
ידיעות אחרונות ספרי חמד

ניו אינגלנד, ארה"ב. מול משחק שבץ נא יושבות שתי נשים זקנות וכותבות מילים, מילים שמאחוריהן יש סיפור חיים.

סיפור החיים הזה הוא סיפור אהבה מורכב המתרחש בין שתי משפחות לאורך כמה דורות. יש בסיפור הזה בגידה, יש בו רצח ויש בו אהבה.

בשנת 1957, לוס, אביה של ג'ין, נעלם באופן מסתורי. השמועות מדברות על רצח ע"י בעלה של המאהבת שלו, עדה.
כמעט 50 שנה מאוחר יותר,  בשנת 2004, ג'ין עדיין מנסה לגלות מה ארע לאביה בעוד בתה, מארן, מנהלת מערכת יחסים עם בנה של המאהבת של אביה. השיחות השבועיות בין עדה וג'ין מול משחק השבץ נא  והתאמת המילים מסירים אט אט את המסתורין סביב העלמותו של לוס.

הספר נע כל הזמן בין התקופות והאירועים מוצגים דרך עיניהן של הדמויות השונות. למרות ההבטחות על גבי הכריכה האחורית לשילוב של "מתח, מסתורין וספרות יפה", הסיפור הזה פשוט לא מעניין. הדמויות הרבות והאירועים הטראגיים השזורים בסיפור לא מצליחים להרים אותו וליצור עניין. הסודות שם, אבל לא באמת נוצר החשק לגלות אותם….

מילה טובה שצריכה להאמר היא בנוגע לתרגום. נראה לי שזו משימה לא פשוטה לתרגם ספר שעוסק במשחק מילים ולהצליח לשור על המשמעויות. מקריאת הספר, התחושה שלי היא ששרון פרמינגר עשתה יופי של עבודה.

ציפיתי לסודות ולדמויות מעניינות, אך זה לא קרה. למעט דמותה של מארן שעוררה סקרנות מסוימת, אך דמות לא באמת עזרה לי להיסחף אל תוך הספר.
מומלץ לבעלי הסבלנות ולחובבי השבץ נא….

יקירתי רציתי לספר לך

יקירתי רציתי לספר לך/לואיזה יאנג
מאנגלית – הדסה הנדלר
383 עמודים
ידיעות אחרונות ספרי חמד

לונדון 1907, יום יפה של שלג צח, שני ילדים, ריילי פיורפוי ונדין וויבני, נפגשים בפארק.
ריילי מוצא את עצמו בתוך הקרח לאחר שבן דודה של נדין זורק לעברו כדור שלג. הטבילה בקרח משנה את חייו של ריילי ומובילה אותו להיכרות עם משפחתה של נדין ועם אנשים נוספים בני המעמד הגבוה. המפגש הזה מוליד סיפור אהבה בין שני הילדים שהופכים להיות שני בוגרים. סיפור בו האהבה כמעט מגשרת על כל הפערים.

השנים חולפות ושני הילדים הופכים לבוגרים. במלחמת העולם הראשונה שניהם מוצאים את עצמם במקומות שונים. האחד מוצא את עצמו בשדה הקרב והאחרת מוצאת את עצמה משמשת כאחות רחמניה המטפלת בחיילים הפצועים ומדמיינת שכל אחד מהם הוא אהובה.

על רקע מלחמת העולם הראשונה מתארת המחברת את חייהם של החיילים הבריטים המשתתפים במלחמה, חבריהם שנשארו בבית ובני משפחתם.
היא מיטיבה לתאר את הרגשות, המחשבות הדילמות העומדות בפני הגיבורים הנמצאים בתקופה של מלחמה כמו גם לאחר מכן בתקופה של שיקום. התיאורים כה חזקים עד שישנם רגעים בהם הקורא יכול לחוש שהוא ממש נמצא ליד גיבורי הספר ומריח את ריח הדם והמלחמה מקרוב.

כשקוראים את שם הספר, אפשר אולי לנחש כי מדובר ברומן רומנטי, אך לא כך הדבר. למעשה, המילים "יקירתי רציתי לספר לך" הן המילים הפותחות את המברק הרשמי ששלחו הפצועים הבריטים במלחמת העולם הראשונה ליקיריהם בעורף. מדובר בספר שמצליח לגעת הרבה מעבר לרומן רומנטי ומתייחס לשלל נושאים עמוקים יותר, ביניהם פערי מעמדות בחברה, מקומן של הנשים בחברה בזמן המלחמה ואחריה, והתמודדותה של אנגליה עם המלחמה.

ספר נוגע ללב בו על רקע סיפור האהבה מתוארת למעשה התמודדותם של האנשים הפשוטים עם המלחמה. ממליצה בחום.

שינה

שינה/הרוקי מורקמי
מאנגלית: רינה וגדעון ברוך
69 עמודים
איורים: קאת מנשיק
זמורה ביתן מוציאים לאור

"כבר שבעה עשר ימים רצוף אני לא ישנה. וזה לא אינסומניה"
ככה מתחיל מורקמי את ספרו המיוחד הזה ומעלה בקוראים את השאלה איזו הפתעה הוא מכין לנו הפעם, איזה שילוב בין ריאליזם לסוריאליזם יתגלה בין השורות.

גיבורת הספר היא אישה כבת שלושים, נשואה ואם לילד. יום בהיר אחד, או אולי יותר נכון להגיד, לילה אחד, היא מגלה כי לא קיים בה הצורך לישון.
יחד עם חוסר הצורך לישון היא מגלה שהיא יותר חיונית, יותר נמרצת ויש לה פתאום עוד כמה שעות ביממה שהיא יכולה להקדיש לעצמה. היא מגלה שהלילה הוא זמן מצוין לקריאת ספרים, ומוצאת בעצמה ריכוז שכבר לא חוותה שנים. כך, כשבלילה חשוך ושקט וכולם ישנים היא מוצאת את עצמה משוטטת במכוניתה או קוראת את אנה קרנינה יחד עם כוס ברנדי ושוקולד טוב.

מדובר בספר קצר עד מאוד, נובלה הכתובה בצורה מינימלסיטית, אשר אין בה כמעט התרחשויות אך למרות זאת מורקמי מצליח להשאיר את הקורא מרותק למילים. עד כדי כך שבסוף הספר, הקורא ימצא את עצמו מוטרד וחסר אונים.
המהדורה של הספר מלווה באיורים מקסימים בשחור לבן אשר תורמים לאוירה האפילה משהו והמטרידה של הספר הזה. הקורא אשר יעיין בתמונות תוך כדי קריאה לא ישכח את הקשר בין לילה לשינה…

"כשהכול מסביב חשוך, אין מה לעשות אלא להמתין עד שהעיניים יתרגלו לאפלה."

בעיתוי מעניין התחלתי לקרוא את הספר הזה בשבוע של חוסר שינה, עוד אחד מהשבועות האלה שהייתי שמחה לו היתה לי את היכולת הזו להיות ערה בלי צורך לישון ומבלי למצוא את עצמי כועסת על עצמי למחרת היום למה לא ישנתי בלילה. כך מצאתי עצמי קוראת את העמודים הראשונים של הספר ומזדהה עם הגיבורה וגם קצת מקנאת בה. בהמשך כאשר שהבנתי שהיא יכולה לנצל את הלילה לקריאת ספרים, כמובן שהתחלתי לקנא בה יותר…

למרות התחושה המטרידה שחוויתי בעת קריאת הספר, יש לי תחושה שהוא יגיע אצלי לקריאה שניה ביום מן הימים, יש בו משהו שגורם לך לרצות עוד.
לסיכומו של דבר, ספר שמומלץ בחום לכל חובבי מורקמי.

העזרה

העזרה/קתרין סטוקט
The Help/Kathryn Stockett
מאנגלית: נורית לוינסון
477 עמודים
מודן הוצאה לאור

על רקע שנות ה-60 ומאבק השחורים מספרת סטוקס את סיפורן של שלוש נשים החיות בג'קסון, מיסיסיפי. שלוש נשים חזקות מתארות בשלוש קולות את חייהן באותה התקופה.

סקיטר, האישה הלבנה, בשנות העשרים לחייה, הרווקה היחידה מבין חברותיה, החוזרת לבית הוריה לאחר לימודיה כשבאמתחתה חלום אחד גדול, להיות סופרת.
אייבלין, העוזרת השחורה המתאוששת ממות בנה, מגדלת לאורך השנים ילדים של לבנים, בעלת חוכמת החיים והמילים הנכונות בכל מצב.
מיני, העוזרת השחורה, הטבחית המוכשרת, בעלת הפה הגדול שתמיד מעמיד אותה בסכנה, נשואה לבעל אלים ומגדלת חמישה ילדים.

חייהן של העוזרות העובדות בבתי הלבנים באותה העת לא פשוטים. על אף שהן חלק בלתי נפרד מחיי היומיום באותם הבתים מנקות מבשלות ומגדלות את ילדיהם של הלבנים, הן חוות השפלה מתמדת אותה הן מקבלות בכניעות, מבלי להוציא מילה.
סקיטר הצעירה, שמודעת למצב הזה ולא לגמרי משלימה איתו, מחליטה לכתוב ספר שיציג את חייהן של אותן נשים שחורות. אחרי הרבה מאמצים ושכנועים היא מצליחה לרתום את אייבלין ומיני למשימה וביחד איתן חלקים גדולים מהקהילה.

זו לא פעם ראשונה שאני קוראת ספר על התקופה הזו ועל המאבקים והקשיים איתם נאלצו להתמודד השחורים בארצות הברית. הספר לא מחדש הרבה ואולי אפילו מרכך את התמונה לעומת ספרים רבים אחרים, אך הוא מתאר ברגישות ובעניין את נקודת מבטן של נשים משני צידי המתרס. הספר הוא לא מיקשה אחידה. כצפוי מספר בעל קרוב ל-500 עמודים יש בו חלקים טובים יותר וחלקים טובים פחות חלקים מעציבים, חלקים מרגשים, חלקים שמצליחים לעלות חיוך על השפתיים וגם חלקים סתמיים שלעיתים דומים לסוג של טלנובלה.

זהו ספר מורכב, כזה שגורם לקורא לחשוב אחרי שהוא מסיים אותו. את הספר קראתי במשך כמה ימים. מצד אחד היה לי קשה להניח אותו מהיד כי לטעמי סטוקס עשתה פה עבודה טובה והצליחה לגרום לקורא להיות מרותק ולעקוב אחרי הדמויות. מצד שני, היו רגעים שרציתי לזרוק אותו מעלי ולקחת קצת אויר. יש משהו מטריד וקצת חונק בקריאה על מצבן של הנשים השחורות באותה תקופה, בין אם זה על עצם מצבן כשחורות ובין אם זה על עצם מצבן כנשים בכלל.

יש ספרים שמיד בפעם הראשונה בה אני שומעת עליהם הם נכנסים לרשימת הקריאה השלי. הספר הזה היה בינהם ואין ספק  שבצדק. מומלץ מאוד למי שאוהב לקרוא על נשים ממקומות אחרים ובכלל, זהו ספר מרתק וסוחף שקשה להניח מהידיים.

עוד על הספר ואת הכריכה האחורית ניתן למצוא באתר ספרים של מועדון קריאה.

מבול של סודות

מבול של סודות/ג'ון לסקואה
A Plague of Secrets/John Lescroart
מאנגלית: קטיה בנוביץ
399 עמודים
זמורה ביתן מוציאים לאור

דיזמס הרדי, הסנגור המופלא המוכר לנו מספריו הקודמים של לסקואה הינו הגיבור המרכזי גם של הספר הזה. הפעם הכל מתחיל כשמנהל בית קפה שכונתי ופופולרי בסן פרנסיסקו נורה למוות אך המריחואנה שבתיקו נשארת ברחוב לצד תרמילי הכדורים.
הרדי נקרא לעזרתה של בעלת העסק התמימה שחושבת שלא יזיק עורך דין בתמונה; תמונה שנראית בשלב זה פשוטה למדי.אך לא עובר זמן רב ומתבצע רצח נוסף המעמיד את בעלת העסק בצרות ואת הרדי במרכזה של פרשיה המסעירה את הזירה הפוליטית של סן פרננסיסקו ומעלה אל פני השטח שלל סודות מן העבר.

לסקואה לא מוותר על הדמויות המוכרות לקוראים הנאמנים של הסדרה. דמותו של המפקח אייב גליצקי , הדמות שתמיד שם , לא נעדרת אף היא מהספר. דמותו של גליצקי מופיעה לא אחת  לאורך העלילה כך שלקוראים הותיקים נוצר גוון נוסף של עניין. הפעם אנו מכירים עוד פן בדמותו של גליצקי,  האב הדואג. בשל קשיי תפקודו של גליצקי עקב פציעת בנו בתאונה, מתברר כי פיקוחו לקה בחסר והבלשים הממונים על החקירה ונתונים למרותו הפכו לבובות על חוט המשרתות את בעלי העניין בתיק שבחקירתם.

הספר רווי בתיאורי דיונים בבית המשפט ו"סודות" של מאחורי הקלעים. כך שקשה שלא לדמיין שמדובר בפרק של סדרות הטלויזיה"הפרקליטים" או "חוק וסדר". לשמחתי, כמו הספרים הקודמים בסידרת "דיזמס הרדי" של לסקואה גם הספר הזה נותן את המענה הראוי לחובבי המתח המשפטי ומאפשר לקורא להכיר את הצדדים הלא מוכרים של מערכת המשפט בארה"ב.

על אף שהספר מרתק וקשה להניח אותו מהיד עד לסופו המפתיע, לא הייתי מכתרה אותו כספר הטוב ביותר כיוון שבמבט לאחור נראה לי שלסקואה לא סגר את כל הקצוות ונשארו כמה שאלות חסרות מענה.

לסיכומו של דבר, לחובבי המתח המשפטי ההנאה מובטחת. אם מתוכננת לכם טיסה בקרוב זה בהחלט אחד הספרים שיכולים לעזור לכם להעביר כמה שעות.

האימפריה האחרונה (הערפילאים)

 

האימפריה האחרונה (חלק ראשון בסידרת הערפילאים)/ברנדון סנדרסון
Mistborn: The Final Empire/ Brandon Sanderson
מאנגלית: צפריר גרוסמן
592 עמודים
הוצאת אופוס

 

על עולם בו יש בעיקר אפר וערפילים שולט שליט כל יכול, בן אלמוות המכונה השליט הגדול. בעולם הזה יש אצילים, יש עבדים (המכונים סקאא) ויש אנשים בעלי כוחות קסם שונים היכולים להשתמש בכוח הטמון במתכות. כטבעו של כל עולם, יש בו חזקים ויש בו חלשים, יש בו עשירים ויש בו עניים, יש בו חיים ויש בו מתים. זה עולם בו הפחד מפני השליט והשלטון המקיף אותו וכוחותיהם גורמים לכך שכל המהפכות שנעשו כנגדו נחלו כישלון חרוץ.

סנדרסון מכיר לנו את העולם הזה באמצעות וין, נערה צעירה, גנבת בכנופית רחוב, אשר יום אחד מוצאת את עצמה מתחילה להשתמש בכוחות הקסם הקיימים בה. היא מצטרפת לקלייסר, בעל כוחות הקסם שמגלה אותה ומאמן אותה, ויחד עם צוותו יוצאת למשימה אחת גדולה, להפיל את השליט ולתת לסקאא תקווה לעולם טוב יותר.

העולם שסנדרסון בנה הוא עולם בנוי היטב. יש לעולם הזה היסטוריה ורקע ובאמצעות התיאורים בספר אפשר ממש לדמיין איך העולם הזה נראה, הן מהקרקע והן מהאויר. הדמויות הראשיות מורכבות ויש להן מחשבות ורגשות. גם  "מערכת הקסם" המתוארת בספר בפירוט רב (כולל מילון בסוף הספר המסביר את כל המושגים) מקורית ובנויה בצורה מוצלחת ומספקת לקורא את כל המידע אותו ירצה לדעת על האלומנטיקה (השימוש במתכות) על האלומנטיקנים ועל יכולותיהם.

אני חושבת שיש משהו קסום בספרי פנטזיה טובים, כאלה שמכניסים את הקורא לתוך עולם אחר ומצליחים לגרום לו להיות מרותק וללמוד עוד על העולם הזה. הספר הזה הוא בדיוק מהסוג הזה. על אף כמעט שש מאות עמודיו הוא מצליח לרתק ולהפתיע מספר פעמים במהלך הקריאה.

נכון שהספר לא לגמרי מושלם והכניסה לעולם המתואר מעט איטית ולוקח זמן להכיר את הדמויות, לזכור את תפקידן ולהיכנס אל תוך העלילה אך הכניסה שווה את זה. על האיטיות המורגשת לעיתים בחלק מהדיאלוגים ועודף התיאורים מכפרים האקשן ותיאורי הקרבות לאורך הספר. למעשה ככל שהתקדמתי בעמודים היה לי קשה יותר ויותר להניח את הספר להפסקות שניכפו עלי מכורח המציאות.

אמנם זה ספר עבה שקריאתו לוקחת זמן, אך הוא מהנה ושווה את הזמן המוקדש לו. ספר נהדר לחובבי פנטזיה שלא נרתעים מתיאורי קרבות (אם המילה דם מעוררת בכם חלחלה, זה הזמן לוותר). אני בהחלט הולכת לחפש את הספר הבא בטרילוגיה.

הבגידה

הבגידה/הלן דאנמור
The Betrayal/Halen Dunmore
מאנגלית: ניצה פלד
395 עמודים
פן הוצאה לאור – ספרי חמד- ידיעות אחרונות

על רקע לנינגרד בתקופה של אחרי מלחמת העולם השניה, כשהעוני והמצוקה עדיין שם, אנו פוגשים את משפחת מיכאלוביץ.  זוהי משפחה של אנשים פשוטים, עובדים המנסים לחיות את חייהם בשקט רחוק מעיני השילטון. אנדרי מיכאלוביץ, רופא ילדים צעיר רגיש ומוכשר, אנה אישתו, גננת, ואחיה הצעיר הנתון לטיפולה ולהשגחתה מאז מות אימם, קוליה.

לאחר שהמשפחה שרדה את המצור על לנינגרד, העוני והרעב, עליה להתמודד כעת עם הפחד. בימים בהם הקומוניזם חי ובועט וסטלין עדיין בשילטון, הפחד מפני הלשנה ומאסר הוא אורח קבוע בסלון המשפחתי ובמקום העבודה ומהווה חלק בלתי נפרד מאורח החיים ומההתנהלות היומיומית.

העלילה מתחילה בבוקר רענן של יוני, ללא שמץ לחת באויר, בו אנדריי מיכאלוביץ מוצא את עצמו בבעיה, הוא נקרא ע"י עמיתו לטפל בחולה חדש, ילד בן 10, שבמקרה הוא גם בנו של בכיר במשטרה החשאית. כמו רבים באותה תקופה גם הוא עומד מול השאלה מה עדיף, להציל את עצמך ומשפחתך או לעזור לאחר ולהסתכן במעצר וחקירה. אנדרי הולך אחרי ליבו ואחרי הקוד המוסרי של מקצועו ומחליט לטפל בילד. הטיפול המסור והתעקשותו לטפל בילד על אף כל הקולות מסביב שמזכירים לו את הסכנות הטמונות בכך, מעמידים אותו ואת משפחתו בסכנה.

דאנמור בכתיבתה ובתיאורה את משפחת מיכאלוביץ, מצליחה להעביר את המראות של אותה תקופה וכן את המצוקות והרגשות. דרך האנשים הפשוטים שמתחבבים בקלות על הקורא מועבר הקושי של הפרט אל מול התנהגותם הנפשעת של השלטונות. על רקע הכפרים והתקופה, קל להזדהות עם הדמויות, לכאוב את כאבן ולהשתתף בשמחותיהם הקטנות.

זהו ספר מרתק שקשה שלא לקרוא אותו בנשימה אחת. לאורך הקריאה הוא הזכיר לי לא פעם את ילד 44 שגם הוא עוסק באותה תקופה שגם אותו נהניתי לקרוא.

לסיכום, ממליצה לחובבי התקופה וגם לחובבי ספרים טובים.

13 שעות

13שעות/דאון מאייר
13UUR/Deon Meyer
מאנגלית: נעה בן פורת
365 עמודים
הוצאת אריה ניר

תהיתם אי פעם מה אפשר להספיק לעשות ב-13 שעות? אדם מן השורה בטח יטען שהזמן מספיק בדיוק לשנת לילה טובה במיוחד בסוף השבוע, אחרים יטענו שזה קצת יותר מיום עבודה שגרתי. אבל מתברר שאפשר לעשות קצת יותר מזה. אפשר לנסות למצוא גופה, אפשר לנסות לתפוס רוצחים, אפשר לנסות להציל קריירה ולחשוף שחיתויות אפשר לנסות לארגן את חיי המשפחה ואפשר לנסות להציל חיים.

למען האמת, אלו הדברים שמנסה לעשות הבלש בני חריסל ב-13 שעות. חריסל הוא בלש המשרת במשטרת דרום אפריקה, אלכוהוליסט לשעבר וחונך שוטרים בהווה. טיפוס מעניין ומלא ניגודים, מצד אחד בלש מוצלח במיוחד ומצד שני אב שמנסה להיות איש משפחה, מצד אחד טיפוס ציני (כמתבקש מבלש במשטרה?) ומצד שני רגיש.

על רקע דרום אפריקה והקונפליקטים המלווים אותה, מתעורר בוקר אחד חריסל לטלפון המודיע לו שיש גופה. גופה של תיירת, מחכה בחצרה של כנסיה. מאותו הרגע מתחילות 13 שעות בהן אנו עוקבים  אחרי הבלש חריסל ותפקודו ברצף אירועים ומקרי רצח שונים ובמקביל עוקבים אחרי נערה המנסה להישאר בחיים.

מאייר הצליח לכתוב ספר נהדר. כזה שמרגע שמתחילים לקרוא אותו קשה להניח אותו מהיד. הדמויות בספר מורכבות ולא מזלזלות באינטלגנציה של הקורא. יש בספר הזה את כל המרכיבים לספר מתח, רצח, גופות, רודפים, שחיתות וקצב מהיר. אירוע רודף אירוע כך שקשה שלא להישאב אל תוך רצף האירועים. הרקע הלא שיגרתי של דרום אפריקה, שאליו כמעט ולא נחשפתי בספרים אחרים, נותן גם הוא ערך מוסף לספר.

לסיכומו של דבר, ספר מוצלח ביותר לחובבי המתח שבינכם.